<h1>הבתים — שערי תשובה שער ראשון</h1>
<h2>דף כג.</h2>
בעלי תשובה דרכם להיות ענוים ושפלים ביותר, ואם חרפו אותם הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו אמש הייתם עושים כך וכך, אל ירגישו להם, אלא שומעים ושמחים, שזה זכות להם שכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהם, זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת. וחטא גדול הוא לאומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, או מזכירם לבניו כדי לביישו, ולהזכיר דברים וענינים הדומים להם כדי להזכירו מה עשה, הכל אסור, ומוזהר עליו בכלל אונאת דברים, שהזהירה תורה עליו, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו, לר"ם.
המקניט את חברו אפילו בדברים, צריך לפייסו בדברים, ואם לא רצה למחול לו, צריך לפייסו בשלשה שורות של [שלשה] בני אדם זו אחר זו. לא רצה למחול לו, מניחו והולך לו. וזה שלא מחל לו נקרא אכזרי. יש מן הגדולים שפסק, בד"א, בשלא הוציא עליו שם רע, אבל אם הוציא עליו שם רע לא נקרא אכזרי, אם אינו מוחל לו, שהמוציא שם רע על חברו אין לו מחילה עולמית. המקניט חברו בדברים מרבה עליו רעים, והולך ובא לפניו אפילו מאה פעמים, עד שימחול לו. לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי, ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול לו מוחל לו בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר לו הרבה, ואפילו חטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל הנכון. אבל הגוים ערלי לב אינו כן, אלא, עברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי
שלא מחלו, והגבעונים לא מבני ישראל המה, לר"ם. החובל בחברו או הקניטו בדברים, ומת חברו, ולא בקש ממנו מחילה, מביא עשרה בני אדם על קברו, ומתודה לפניהם, ואומר, חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, ושאמרתי לו כך וכך.
<h2>דף לו:</h2>
וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתם, ועל זדונם, אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו ודוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתם, עד שיעשו תשובה ויתודו, ודוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן החובל בחברו או המזיק ממונו, אע"פ שהוא שלם לו מה שהוא חייב לו, אין מתכפר לו עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, לר"ם. אע"פ שעקר התשובה והוידוי בלב, צריך שיתודה, אמרו חכמים מלך בשר ודם ספק מתפייס בדברים ספק אינו מתפייס, אבל הקב"ה אינו מתפייס אלא בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר, ונשלמה פרים שפתינו.
כיצד מתודה, אומר אנא השם חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, ונחמתי ובושתי ממעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה, זהו עקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח, לר"ם. הריא"ג כתב שמצות וידוי עויתי וחטאתי ופשעתי. ופסק הר"ם עיקר. מכל מקום יראה לי שאם אמר עויתי ופשעתי וחטאתי, אין מחזירין אותו.
<h2>דף סו.</h2>
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה לכל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר והתודה עליו את
כל עונות בני ישראל. שעיר המשתלח מכפר על כל עברות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח, והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות. ומה הן הקלות ומה הן החמורות, החמורות הן עברות שחייבין עליהן מיתת בית דין, או כרת, ושבועת שוא ושקר אע"פ שאין בהן כרת הרי הן מן החמורות, ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בה כרת, הרי הן מן הקלות, לר"ם.
<h2>דף פה:</h2>
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, שאין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל עוונות, ואפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום רשעו, שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים.
מצות עשה להתודות על כל עברות קלות וחמורות עשה ולא תעשה, שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, ואפילו על עברות שמביא עליהם קרבן חייב להתודות ואפילו גנב או גזל והשיב את הגנבה.
עברות שבין אדם למקום, כאוכל מאכלות אסורות ומגלה עריות ומחלל שבתות וימים טובים וכיוצא בזה, תשובה עם הדברים שאמרנו מכפרים עליהם. אבל עברות שבין אדם לחברו, כגון שחבלו או גזלו או גנב לו וכיוצא בזה, אין מתכפר לו לעולם עד שישלם לו מה שהזיקו. ואפילו שלם לו צריך לפייסו בדברים. ומפני שאין לגזלנין אלו ולמלוי בריבית [תקנה] עד שישיבו החמס אשר בכפיהם, וגזל הנאכל קשה להשיב, אמרו חכמים שהגזלנין ומלוי ברבית אין מקבלין מהם, והמקבל מהם אין רוח חכמים נוחה הימנו, אלא ימחלו להם מחילה גמורה, כדי לתת יד לפושעים לשוב אל ה' ולהסיר מכשול מבני עמנו. יש מן הגדולים שכתב שלא אמרו אין מקבלין אותן אלא באותם שהורגלו כל ימיהם בכך, ולא תשיג ידם לשלם, אבל אותם שאין רגילין בכך מקבלים. ואין צריך לומר אם הגזלה קיימת שמקבלין מהם.
<h2>דף פו.</h2>
שלשה חלוקי כפרה הם, ותשובה עם כל אחד מהם. כיצד, עבר אדם על (מצוה) [מצות עשה] שאין בה כרת, ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. עבר על מצות עשה לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ועל אלו נאמר יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. עבר על כריתות ומיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין ממרקין, ועל אלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. בד"א במי שאין בידו חלול השם, אבל מי שבידו חלול השם, אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כלם תולין ומיתה ממרקת, שנאמר ונגלה באזני ה' צבקות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. מה היא התשובה הגמורה, הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירנו ממחשבו, ויגמור בלבו שלא יעשה עוד, שנאמר יעזוב רשע דרכו ואיש עון מחשבותיו. וכן יתנחם על מה שעבר, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי כף על ירך. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר בך ירוחם יתום. וצריך להתודות בשפתו, ולומר ענינים אלו שגמר בלבו, לר"ם.
<h2>דף פו:</h2>
איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו הדבר שעבר בו, ואיפשר לעשותו, ופירש, ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד, הרי שבא על אשה בעברה, ולאחר זמן נתיחד עמה, והוא עומד באהבתו בה, ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. ושלמה המלך אמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך. ואם לא שב אלא בעת זקנותו, בעת שאי אפשר לו לעשותו מה שהיה עושה, אע"פ שאינה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. ואפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה בימי מיתתו, ומת מתשובתו, כל עונותיו נמחלין לו, שנאמר עד אשר לא תחשך השמים וגו', שהוא יום המיתה, מכלל שאם זכר בוראו ביום שימות נסלח לו, לר"ם.
כל המכסה פשעיו ואינו מודיעם אין תשובתו תשובה גמורה, שנאמר מכסה פשעיו לא יצליח, בד"א, בעברות שבין אדם לחברו, אבל בעברות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם, ועזות הוא לו למי שמפרסם חטאיו שבינו לבין המקום, ואינו בוש מהם, ועליו הכתוב אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. בד"א בשלא היה החטא ההוא ידוע אצל רבים, ואין אחרים נחשדין מן החטא ההוא, אבל אם היה ידוע החטא אצל רבים ויש אחרים עמו נחשדין, ולא נודע מי עשה, משובח הוא אותו שעשה אותו, כשיעשה תשובה ומתודה ומודיע לכל שהוא עשאו, ומנקה את חבריו מן החשד, ועל דבר זה נתעלה ראובן כשהודה על מעשה בלהה, כדי שלא יהיו אחיו נחשדים.
וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתם, ועל זדונם, אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו ודוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להם במיתתן או בלקייתם, עד שיעשו תשובה ויתודו, ודוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן החובל בחברו או המזיק ממונו, אע"פ שהוא שלם לו מה שהוא חייב לו, אין מתכפר לו עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, לר"ם. אע"פ שעקר התשובה והוידוי בלב, צריך שיתודה, אמרו חכמים מלך בשר ודם ספק מתפייס בדברים ספק אינו מתפייס, אבל הקב"ה אינו מתפייס אלא בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר, ונשלמה פרים שפתינו.
כל המתודה אפילו בעברות שבין אדם לבין המקום, צריך לפרוט חטאיו לפני השם יתעלה. שכן מצינו כשישראל עשו את העגל, ומשה היה מתפלל עליהם לפני השם שימחול חטאתם התודה ואמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב.
<h2>דף פז.</h2>
אל תאמר שאין התשובה אלא מעברות שיש בהן מעשה, כגון, זנות וגזל וגנבה, לא כן, אלא כשם שצריך לאדם לשוב מאלו, כך צריך לחפש בדעות רעות שיש בלבו, ולשוב מהם, כגון מן הכעס ומן האיבה ומן התחרות ומן הקנאה ומרדיפת הממון ומכיוצא בהם, מהכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העונות קשים מאותן שיש בהם מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר יעזוב רשע דרכו ואיש עון מחשבותיו, לר"ם.
המקניט את חברו אפילו בדברים, צריך לפייסו בדברים, ואם לא רצה למחול לו, צריך לפייסו בשלשה שורות של [שלשה] בני אדם זו אחר זו. לא רצה למחול לו, מניחו והולך לו. וזה שלא מחל לו נקרא אכזרי. יש מן הגדולים שפסק, בד"א, בשלא הוציא עליו שם רע, אבל אם הוציא עליו שם רע לא נקרא אכזרי, אם אינו מוחל לו, שהמוציא שם רע על חברו אין לו מחילה עולמית. המקניט חברו בדברים מרבה עליו רעים, והולך ובא לפניו אפילו מאה פעמים, עד שימחול לו. לפי שאסור לאדם שיהיה אכזרי, ולא יתפייס, אלא יהיה נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול לו מוחל לו בלב שלם ובנפש חפצה. ואפילו הצר
לו הרבה, ואפילו חטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל הנכון. אבל הגוים ערלי לב אינו כן, אלא, עברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו, והגבעונים לא מבני ישראל המה, לר"ם. החובל בחברו או הקניטו בדברים, ומת חברו, ולא בקש ממנו מחילה, מביא עשרה בני אדם על קברו, ומתודה לפניהם, ואומר, חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו, ושאמרתי לו כך וכך.
